עד ליפאן הן הגיעו עם השמן שלהן 

עד ליפאן הן הגיעו עם השמן שלהן

24/10/05

מאת אלי אשכנזי

כשמגדלי הזיתים הערבים הבינו שהם מפגרים בתחרות מול הענף המתפתח במגזר היהודי, באו לעזרתם נשות העמותה היהודית-הערבית סינדיאנת הגליל. החשדנות הגברית התפוגגה בעקבות מכירות של 30 טונות שמן לחו"ל. כיום הן מסייעות גם ביצוא סבונים משכם וזעתר מג'נין

ייבוש סבונים במפעל של סינדיאנת הגליל. העמותה שורדת כלכלית בעיקר משום שהיא אירגון קטן מעוט הייררכיה. אין מנהלת, אין אחראית שיווק

תצלומים: ירון קמינסקי

בלב אזור התעשייה של כפר כנא בגליל התחתון, בין נגריות, בתי מלאכה, מוסכים ומפעלים, יש חלל קטן ושקט, שונה מאוד מהסביבה הגברית המיוזעת והרועשת. ארבע נשים יושבות בו סביב שולחן ארוך שעליו צנצנות זכוכית קטנטנות, ערימה של עלי זעתר יבשים ומשקל קטן. הן משוחחות ביניהן בשקט בשעה שהן מכניסות עלי זעתר לצנצנות. עוד מספר ימים אמור לצאת לבלגיה משלוח של עשרת אלפים צנצנות שמשקל כל אחת 80 גרם, ועליהן להזדרז.

בפינת החדר ליד הקיר ממתינים מכלי נירוסטה גדולים לתחילת עונת המסיק וייצור שמן הזית. אז מתבצעת עיקר העבודה: מילוי בקבוקים בשמן זית לשיווק. מהחדר הסמוך נודף ריח עז של סבונים שמיוצרים משמן זית בשכם. הסבונים מסודרים בפירמידות גדולות עד שיתייבשו. חוץ מהסבון המסורתי מייצרים על פי הזמנתן גם סבונים עם חלב, דבש, לימון או עם בוץ מים המלח. על הסבונים הן מטביעות את החותמת של "סינדיאנת הגליל" (אלון הגליל), אורזות אותם ומשווקות לרחבי העולם. למרות הקשיים שמערימים המחסומים סביב שכם על הקשר המסחרי, היקף המכירות בשנה שעברה הגיע לכ-60 אלף סבונים.

המפעל הקטן הזה הוא לב הפעילות של עמותת "סינדיאנת הגליל", שבפעילותה מצליחה לא רק לקדם את הנשים ולספק להן תעסוקה, אלא גם לעבוד בשיתוף פעולה יהודי-ערבי ולסייע למגדלי הזיתים בגליל. העמותה, שנוסדה לפני כמעט עשור, ב-1996, צמחה מבית ספר לאמהות שהקימו שתי נשים - הדס להב וסמיה נאסר חטיב - במג'דל כרום. בבית הספר למדו הנשים כיצד לסייע לילדיהן בלימודים ואיך להיות מעורבות יותר בחינוך הילדים. לדברי להב, עד אז "הן גם לא היו מודעות לשינויים בתוכניות הלימוד ולא היו רגילות להתערב בנעשה במערכת החינוך ביישוב".

אבל המטרה העיקרית של עמותת "סינדיאנת הגליל" לא היתה קידום נשים, אלא הקמת פרויקט כלכלי שיסייע למגדלים הערבים לשווק את שמן הזית שלהם ובכך יעודד את החקלאות הערבית העצמאית. הפרויקט הוקם על רקע מצוקתם הגוברת של מגדלי הזיתים הערבים בגליל, שספגו מכה אחר מכה: מחסור במים, סגירת השוק הפלשתיני שסוחריו נהגו לקנות מהם את השמן בסיטונות ולמכור אותו למדינות ערביות, וחוסר מודעות לסטנדרטים החדשים בקרב יצרני השמן. במקביל השתלטו על שוק שמן הזית בישראל מספר חברות גדולות והמגדלים הערבים, שלא הצליחו להשתלב בהן, נדחקו לשוליים.

להב ונאסר חטיב החליטו קודם כל לשפר את סיכוייהם של המגדלים הערבים בשוק השמן, על ידי העלאת המודעות לדרישות החדשות של השוק. הן ערכו ימי עיון למגדלים, שבהם הסבירו מומחים את דרישות האיכות משמן זית. באחד מימי העיון הסביר הד"ר פתחי עבד אל-האדי, מדריך לענף הזית במשרד החקלאות, כי "אם לא נייצר שמן שעונה להגדרות של שמן זית איכותי, השמן יישאר בבית ולא יימכר". לדבריו, העובדה שהמטעים במגזר הערבי עוברים בירושה ולכן מחולקים כל פעם לחלקות קטנות יותר ויותר "מנוגדת להיגיון הכלכלי", הוא אמר למגדלים. "לכן עיקר המשקל עובר למושבים ולקיבוצים". כך, קיבוץ רביבים למשל, שבו יש 4,000 דונם זיתים מושקים, מייצר 200 ק"ג שמן זית מכל דונם - כמות הגדולה יותר מזאת שמייצרים דיר חנא, סכנין, עראבה ועילבון, שלהם 9,000 דונם זיתים. זאת, בין היתר, בזכות השקיה וניצול טוב יותר של הקרקע.

מסחר הוגן

העסקת נשים היתה "תוצר לוואי" טבעי מעצם העובדה שהמייסדות באו מרקע של עבודה עם נשים בבית הספר לאמהות, ועם חלוף השנים הן החלו לחפש אפיקי פעילות חדשים שיתאימו להעסקת נשים. ביום האשה האחרון, סיפרה להב, דיברו עובדות העמותה על שאיפותיהן לעצמאות כלכלית ותחושת ערך עצמי הבאה עם העבודה. "הדרישה הזאת, שהיא זכות יסוד של כל אדם, היא עדיין בבחינת חלום רחוק ל-83% מהנשים הערביות", אומרת להב. "זה מטיל עלינו אחריות גדולה".

לא היה קל לקבוצה של נשים לבסס לעצמן מעמד עסקי בקרב מגדלי הזיתים הערבים. לזכותן של נאסר חטיב ולהב עמדה בעיקר העובדה שהמגדלים פיגרו אחר קצב ההתפתחות של שוק שמן הזית, ולא יכלו להרשות לעצמם להיות בררנים. אחר כך עברה השמועה שהנשים קונות את השמן במחיר הוגן, שאפשר לסמוך עליהן, שמלה שלהן היא מלה והן לא מנסות לנצל את המגדלים, ואז הם היו מוכנים לסחור גם עם נשים.

נאסר חטיב ולהב החלו לקנות שמן מכחמישים חקלאים בגליל, לארוז בבקבוקים ולשווק. בשנה שעברה הן שיווקו 30 טונה שמן לבריטניה, יפאן, ארצות הברית, קנדה, אוסטרליה ומדינות נוספות באירופה. מוצרי העמותה משווקים דרך הארגון העולמי לסחר הוגן (IFAT) המקדם מוצרים שייצורם אינו כרוך בניצול או בהפרת זכויות. בעבודות האריזה מועסקות רק נשים. נאסר חטיב, הפעילה גם בעמותת "מען" המסייעת לעובדים, אומרת ש"כשאשה עובדת, יש לה את היכולת לחולל מפנה בחיים שלה. באמצעות העבודה היא עצמאית יותר ומעמדה בבית ובחברה עולה". לדבריה נשים ערביות רבות רוצות לצאת ולעבוד, אבל נתקלות בניצול מחפיר.

סמיה נעאמנה מעראבה, שעובדת כבר שנתיים וחצי בעמותה, אומרת שמצאה בה "כל דבר טוב שבן אדם רוצה שיהיה במקום העבודה שלו: אני עובדת כאן בשלווה, אני מרגישה שהמקום הוא שלי ואין אנשים מעלי. כשהמכירות עולות, אני מרגישה שזה גם בזכות העבודה שלי. עבודה זה לא רק כסף, אני גם נותנת משהו לחברה, אני לא סתם שורפת את הזמן".

תוג'אן שרארי מנצרת, אם לשלושה שבעלה חולה ואינו יכול לעבוד, היתה מובטלת לפני שנקלטה בעמותה. רולה נעאמנה מעראבה, גם היא אם לשלושה, עבדה קודם בעבודות עונתיות בחקלאות, תמורת שמונים שקל ליום ובלי זכויות סוציאליות. "עכשיו אני מייצרת דברים שביפאן ובמקומות אחרים בעולם רוצים, אני גאה בכך", היא אומרת.

לא מזמן נסעו העובדות לנמל חיפה כדי לראות במו עיניהן איך מעמיסים את המוצרים שהן ארזו על אוניות הסוחר. לסמיה נעאמנה היתה זו הנסיעה הראשונה בחייה ברכבת. לרולה נעאמנה היה זה ביקור ראשון בנמל. "בפעם הבאה", אמרו הנשים, "אולי כבר נגיע למקומות שבהם מוכרים את המוצרים ביפאן או באירופה".

שוק הסחר ההוגן מתפתח במהירות בחו"ל ולמוצרים שמשווקת סינדיאנת הגליל יש ביקוש. אבל לדברי להב ונאסר חטיב, הביקוש הוא לא רק בזכות המסר של שלום ושל שותפות יהודית-ערבית, "אלא גם בזכות השם הטוב, האמינות והאיכות הגבוהה של המוצרים שלנו. זה מעמד שבנינו במשך שנים, צעד אחר צעד, לקוח אחרי לקוח, בסבלנות ובעקשנות של משוגעים לדבר", הן אמרו.

מחוץ למשחק

העמותה שורדת כלכלית במידה רבה משום שהיא ארגון קטן מעוט הייררכיה. אין מנהלת, אין אחראית שיווק. להב ונאסר חטיב קונות את השמן בעצמן, והן אחראיות לאריזה ולשיווק. הרווחים מושקעים בעיקר בהכשרת חקלאים ובפיתוח. כך התאפשר המעבר ממקום קטן במג'דל כרום לחלל המרווח יותר באזור התעשייה של כפר כנא.

כיום הן מנסות לעודד את מגדלי הזיתים להיכנס לחקלאות האורגנית. עד כה הצליחו להכניס רק מגדל זיתים ערבי אחד לארגון האחראי על החקלאות האורגנית בישראל. עבד אל-מג'יד חוסיין מדיר חנא, אגרונום בהשכלתו ובעל ידע רחב וניסיון בגידול זיתים, לא התקשה לעבור לגידול אורגני. לדבריו, במשך שנים סובלים מגדלי הזיתים הערבים מהזנחה של הענף, אבל "ההזנחה מצד הממשלה לוותה גם בהזנחה מצד החקלאים. החקלאי הערבי לא מכיר אפילו את מושג ה'חומציות' בשמן הזית. נשארנו מחוץ למשחק. אצלנו השמן הוא מצרך מזון בסיסי, בשוק החיצוני מתייחסים לשמן כאל משהו מעבר לזה, משהו רוחני שעוזר לגוף ולנפש".

חוסיין, החבר בהנהלת סינדיאנת הגליל, מעריך ש-95% ממטעי הזיתים במגזר הערבי הם אורגניים, אך חסרה להם ההכרה הרשמית. למעשה, אומרת להב, הגידול האורגני הוא היתרון היחסי של המגדלים הערבים, שיכול להכניס אותם לשוק יוקרתי המתפתח במהירות בעולם. "אולם כדי לסייע לעוד אנשים לעשות את הצעד ולהיכנס לזה, צריך כוח והשפעה", היא אומרת.

כשם שסינדיאנת הגליל מטיפה למגדלים להתעדכן ולהתחדש כל הזמן, כך היא פועלת בעצמה. אחרי שמן הזית ומוצריו, החלו לרכוש גם זעתר וסירופ חרובים שמיוצרים על ידי קואופרטיב של עשרים נשים מהכפרים זבובא, ענזה וכפר דאן שבאזור ג'נין. העובדות מאזור ג'נין הן רובן אלמנות או שבעליהן אינם עובדים בשל מחלות או נכויות. מאז הוקמה גדר ההפרדה ונאסרה עליהן הכניסה לישראל, אבד להן השוק העיקרי של הזעתר שהן מגדלות. "אנחנו קונות את הסחורה במחיר הוגן ויוצרות מודעות למצבן של הנשים שם, שמתקשות מאוד במציאת מקורות פרנסה", אומרת להב. בסינדיאנת הגליל מדגישים בגאווה כי מי שקונה את הזעתר הזה בשוקי אירופה מקבל מוצר שכולו בייצור נשי, מהשתילה בשדות ג'נין, דרך אריזתו בצנצנות ועד העמסתו על המשטחים בכפר כנא.

יוזמה נוספת שפתחו בה באחרונה היא קליעת סלים. שש נשים כבר הוכשרו על ידי המדריכה רונית פן לקלוע סלים מענפי זית וסנסני תמרים. לדברי פן, "מדובר במלאכה שדורשת מיומנות רבה וכוח פיסי. הבחירה בקליעת סלים נעשתה מתוך כוונה לאפשר לנשים לעבוד מהבית ובכך תימצא פרנסה גם לאלה שמתקשות לצאת מהבית". חייבים להאמין בשינוי, אומרת סמיה נאסר חטיב. "אנחנו מאמינות בצעדים קטנים וסינדיאנת הגליל זה צעד. צריך להתחיל מלמטה. אנחנו פונות לחלשים ביותר בחברה, אלה שאף אחד לא מושיט להם יד ומאמין ביכולתם".

תיירות הזית

סיפורה של "סינדיאנת הגליל" הוא חלק מהפסיפס הגדול של תעשיית שמן הזית בצפון. "פסטיבל ימי ענף הזית", שהחל בשבוע שעבר, יתקיים השנה בסימן שיתוף פעולה בין תושבי הגליל: יהודים, מוסלמים, נוצרים ודרוזים.

בין אירועי הפסטיבל, שנפתח לפני שבוע ויימשך עד 12 בנובמבר, יהיו סיורים בכרמי הזיתים ובבתי הבד, וכן באתרי התיירות בצפון. יהיו בו מופעים מוסיקליים, אמנות ישראלית, אירועים קולינריים וכן מסיק זיתים וכבישתם.

בחוות חנניה, שהיא מרכז מועצת הזית, יתקיימו גם סדנאות בריאות ושוק איכרים עם טעימות של שמן וזיתים.

לכתבה ב"הארץ"